כל מה שצריך לדעת לפני שבונים ב -ICF

שוק הבנייה הישראלי עובר מהפכה. אחרי עשרות שנים שבהן כמעט כל מבנה הוקם מבלוקים וטיח, יותר ויותר בעלי בתים, קבלנים ואדריכלים מבינים שהעתיד שייך לשיטות בנייה מתקדמות, חזקות ומבודדות.

בתוך השינוי הזה, המונח ICF הפך למילת באזז שחוזרת בכל שיחה מקצועית: איך בונים נכון, מה ההבדל בין השיטות, ואיך יודעים שהמערכת שבחרתם באמת מספקת את מה שהובטח?

ICF אינו לוח בידוד, אינו טיח משופר ואינו רעיון כללי של “בנייה מבודדת”. מדובר בשיטה קונסטרוקטיבית מלאה, מבוססת סטנדרטים בינלאומיים וניסיון מצטבר של מיליוני בתים בצפון אמריקה, אירופה, יפן, אבו דאבי ועוד.

העיקרון פשוט וברור: יציקת בטון רציפה בתוך תבניות פוליסטירן מוקצף קבועות משני הצדדים, שיוצרות מעטפת כפולה. שתי השכבות נשארות כחלק מהקיר לכל החיים.

תהליך האשפרה הוא הרגע שבו הבטון מתקשה וצובר את החוזק שלו. ב-ICF אמיתי, התבניות הסגורות יוצרות סביבה יציבה: לחות נשמרת, הטמפרטורה מאוזנת, והבטון הופך לצפוף וחזק במיוחד.

במערכות שאינן תבניות סגורות, הבטון מאבד חלק מהנוזלים שלו. התוצאה היא אשפרה חלקית שמובילה להיחלשות הקיר, לירידה באיכות המבנה ולבלאי מהיר יותר לאורך השנים.

זו היכולת של הבית להישאר מנותק כמעט לחלוטין מהאקלים החיצוני. היא נובעת משתי שכבות הפוליסטירן המוקצף שמקיפות את הבטון: השכבה החיצונית מגינה מפני תנודות חום וקור שמגיעות מבחוץ. השכבה הפנימית שומרת על טמפרטורת הפנים.

כאשר מאבדים את השכבה הפנימית ומחליפים אותה בבלוקים, האפקט הזה פשוט נעלם. יש בידוד חיצוני חלקי, אבל אין סגירה תרמית מלאה.

יש בלבול נפוץ בין “מסה תרמית” לבין “בידוד”. בידוד נועד לצמצם איבוד אנרגיה. מסה נועדה לאגור ולהחזיר אנרגיה.

כשמוותרים על בידוד פנימי בפוליסטירן ומחליפים אותו בבלוקים, נפגעים יתרונות מרכזיים של ICF:

• האשפרה נפגעת
• אפקט התרמוס נעלם
• העמידות יורדת

הדבר יוצר מערכת שמנסה לחקות את התחושה התרמית של ICF, אבל אינה מסוגלת להחליף אותה באמת.

קיר ICF יצוק כאחת, ללא תפרים וללא נקודות כשל. אין סדיקה נימית, אין תזוזות, ואין בלוקים שמתחילים “לעבוד” בתוך המעטפת.

זו מערכת שמיועדת לעמוד בעומסים, לשמור על יציבות, ולהחזיק מעמד לאורך דורות.

מבנים שנראים דומים מבחוץ אך חוסכים בשכבה פנימית של פוליסטירן פשוט לא מסוגלים להציע את אותה יציבות.